טיפ חודשי - מאי 2021: התאמה לאימון
הטיפ החודשי: בריאות נפשית והתאמה לאימון
|
תהליכי שינוי כרוכים בפריצת גבולות וביציאה מאזור הנוחות – אתגרים שאינם מתאימים לכל אדם: העידוד לפרוץ גבולות ולצאת מאזור הנוחות עלול למוטט הגנות, שאלות עוצמתיות עלולות ליצור הצפה מחשבתית ורגשית קשה וכל אלה יחד – עלולים להזיק למי שנפשו פגועה. כאשר העיקרון האתי החשוב ביותר של "אי-גרימת נזק" מחייב אותנו להכיר במגבלותינו ולהימנע מלקחת על עצמנו מקרים שבהם אין לנו הכשרה מתאימה, כאשר "חובת הזהירות" המשפטית מחייבת כל "מאמן סביר" לצפות מראש אפשרות שייגרם נזק ולנקוט באמצעי מניעה, הרי ששתי השאלות שאמורות להטריד את כולנו בהקשר זה הן: 1. איך נדע שהלקוח/ה שלנו מתאים/ה לאימון? 2. איך נוודא שלא נחרוג מגבולות האימון? שהרי בסופו של דבר, במקום שנדרש טיפול, גם מאמן בעל כישורים טיפוליים אינו רשאי לאמן. |
1. בדיקת גבולות האימון בשלב ההתקשרות[1]:
זהו העיתוי הראשוני שבו אמור להיחשף מידע הנוגע לבריאותו הנפשית של לקוח פוטנציאלי. בשלב זה ייבדקו גבולות האימון על-פי רשימה של "התוויות-נגד" ("קונטרה-אינדיקציות") שכל אחת מהן מעידה על חריגה מגבולות האימון. לדוגמה:
- הפרעות פסיכיאטריות (אנשים שאובחנו כחולים במניה-דיפרסיה, סכיזופרניה, דיכאון, הפרעת אישיות גבולית וכד').
- פגיעות פוסט-טראומטיות (אנשים הסובלים מהלם-קרב, מהתקפי חרדה וכד').
- פגיעות מיניות (כמו חוסר תפקוד מיני, התעללות מינית, התמכרות למין, עבירות מין, זנות ועוד).
- הפרעות אכילה (בולמוסי אכילה, בולימיה ואנורקסיה – כל אלה ואחרות הוגדרו ב-DSM האמריקאי כ"הפרעות נפשיות").
- הפרעות שינה כרוניות (שעלולות להיגרם בגלל טווח רחב מאוד של סיבות כמו שימוש בסמים, הפרעות פסיכיאטריות, שימוש באלכוהול או משברים אישיים).
- התמכרויות (לסמים, לאלכוהול, למין, להימורים, לאוכל ועוד).
- התעללות ("חסרי ישע" או אחרים שנפגעו מניצול כוח, סמכות, אמון, מרות או תלות).
- מצבי חירום עקב משבר או איום קיומי כבד (כמו תושבי עוטף עזה).
- מצבי חירום עקב משבר כלכלי כבד (שמחייב נקיטת צעדים דחופים להקטנת הנזק).
אם המידע הנוגע לבריאותו הנפשית של הלקוח נחשף רק במהלך האימון – יש לבצע את אותה בדיקה.
2. בדיקת אי-התאמה בשלב האימון עצמו[2]:
שאלת ההתאמה עלולה לצוץ במהלך האימון עצמו, מתוך איתותים וסימנים של הלקוח (מילים, התנהגות, שפת גוף וכד') או מתוך זיהוי של "דגלים אדומים" בקשר המקצועי (יחסי מאמן-מתאמן). הסימנים והדגלים עלולים לרמוז גם על חריגה אפשרית מגבולות האימון ולכן, גילויים מחייב מיומנות הקשבה ויכולת רפלקטיבית ברמה גבוהה. לדוגמה:
2.1. סימנים ואיתותים של הלקוח.
- התמקדות ב"עצמו" יותר מאשר במטרת האימון.
- ירידה מופרזת של הלקוח לפרטי פרטים.
- שימוש מופרז במניפולציות כדי לקבל הערצה.
- העדר חשיבה אוטונומית. צורך מעיק בריצוי.
- תלות כבדה ומעיקה במאמן.[3]
- קשיי ארגון והחלטה בולטים בהתנהלות יומיומית.
- רמת תפקוד יומיומי נמוכה. בעיות ריכוז קשות.
- חי על הקצה. נטייה להרס עצמי.
- הבעת רגשות קשים במשך תקופה ארוכה. כאוס רגשי.
- הערכה עצמית פגועה וניסיונות כושלים להחזיר שליטה לחיים.
- אובססיות ומחשבות טורדניות.
2.2. "דגלים אדומים" של המאמן.
- הזדהות יתר עם הלקוח. חוסר הפרדה.
- חציית גבולות. חובת דיווח לרשויות (על הלקוח, כקורבן או כתוקפן).
- חשש לנזק משמעותי ללקוח או לאחר עקב האימון.
- המאמן הופך ל"ספק פתרונות". גולש לתחום הייעוץ.
- קשר השלכתי (העברה) עם הלקוח.[4]
3. אי-התאמה במצב של תקיעות מתמשכת בתהליך האימון:
תקיעות זמנית באימון הנה מצב צפוי. אבל, כשהתקיעות מתמשכת, יש לבחון את השפעתה. כלל 7 בקוד האתי (ערך "יושרה") קובע כי "מאמן יפסיק תהליך אימון שלפי דעתו המקצועית אינו מקדם את המתאמן". חשוב לזכור שגם מצבי תקיעות עלולים לרמוז על חריגה אפשרית מגבולות האימון. תהליך אימון עלול להיחשב "תקוע" כאשר:
- הלקוח בתחושת תקיעות מתמשכת וחוסר יכולת לפעול ולהתקדם.
- הלקוח בתפקיד הקורבן, בדרמה רגשית או בכאוס רגשי.
- הלקוח זקוק/ה כל הזמן להכלה ולאמפתיה.
- הלקוח מתקשה להתמודד עם יציאה מאזור הנוחות.
- הלקוח מתקשה להתמודד עם המציאות.
- הלקוח מתקשה לגעת בכאב ומביע התנגדויות תכופות[5].
- הלקוח לא מפסיק לדבר על עצמו: מציף במידע אך לא פועל.
- הלקוח מתקשה להסתגל באופן פעיל לשינוי: פסיבי, חסר יוזמה, בעל מוטיבציה נמוכה שלא מתרוממת.
|
בכל מקרה, גם אם הבדיקה תקינה, אך עדיין נשאר בכם ספק – חשוב שתפנו לייעוץ או להדרכה. |
בתקווה לימים שקטים ורגועים,
אביבה באומל
[1] רשימת התוויות הנגד שפורסמה על ידי ה-ICF (10 הקריטריונים להפניה לבריאות הנפש) ניתנת לבדיקה, כמעט כולה, רק במהלך האימון ולא בשלבי ההיכרות וההתקשרות ולכן היא מופיעה בפסקה 2, בשלב הבדיקות המתבצעות במהלך האימון.
[2] להלן 10 "התוויות נגד" (כשלכל אחת יש טווח עוצמה רחב ומשתנה) שפורסמה על ידי ה-ICF – המחייבות הפנייה של המתאמנים לבריאות הנפש:
1. ירידה ביכולת לחוות הנאה או עלייה ברמת תחושת הדיכאון, העצב וחוסר האונים.
2. תלונות על מחשבות טורדניות, חוסר יכולת להתרכז או להתמקד.
3. נדודי שינה וקושי לחזור לישון או שינה מופרזת.
4. תיאבון מוגבר או ירוד.
5. תחושת אשמה בגין סבל או מוות של אחרים.
6. רגשות ייאוש והיעדר תקווה.
7. ערנות מוגזמת או עייפות רבה מאוד והיעדר אנרגיה.
8. עצבנות מוגברת או התפרצויות זעם.
9. אימפולסיביות, לקיחת סיכונים מיותרים או לא מחושבים.
10. מחשבות על מוות, מחשבות אבדניות.
[3] כלל התנהגות 10 בקוד האתי (ערך מקצועיות) קובע "מאמן יפעל להפסקת תהליך אימון שנוצרו בו יחסי תלות של המתאמן במאמן". חשוב לזכור שיחסי תלות נוגדים את עיקרון האוטונומיות המרכזי באימון: "האדם הוא שלם והוא המומחה לחייו".
[4] מאמנים אינם בעלי הכשרה מקצועית לעבוד עם קשר כזה. הקשר עם המאמן/ת נועד להגשים את מטרת הלקוח (בניגוד לקשר הטיפולי שנועד לשרת את מערכות היחסים החיצוניות של המטופל/ת). ה-ICF אוסר על מאמנים לאמן במתכונת של יחסים השלכתיים.
[5] קיום של תהליך אימון במצב כזה עלול להיות הליכה על חבל דק מאוד.
