טיפ חודשי - ספטמבר 2020: "כבוד האדם"
13.9.2020
הטיפ החודשי – ספטמבר 2020: "כבוד האדם"
בעולם המקצועי קיימת הסכמה רחבה בדבר חשיבותו של "כבוד האדם" כערך בעל משמעות מוסרית שמתקשר, בדרך כלל, עם זכויות של שוויון, צדק, חירות ואוטונומיות. בהתאם לכך, מושרש ערך "כבוד האדם" באידיאל המעשי[1] של האימון, מוגדר על ידי הקוד האתי של לשכת המאמנים כערך-על: "המאמנים רואים את כבוד ואהבת האדם כערך מרכזי. הבסיס להתנהגותם יהיה כיבוד השונות של כל מתאמן" וכמוהו גם קוד ה-ICF דורש מחבריו לשמור על שוויון ולהימנע מאפליה.
לצד ההסכמה הרחבה בדבר חשיבותו של ערך "כבוד האדם", עמימותו כ'ערך מוסרי' מקשה על הבנתו ועל פרשנותו ומכאן גם על יישומו, הלכה למעשה.
המושג "כבוד האדם" ככזה אינו מוזכר בתנ"ך. בד בבד, התנ"ך רצוף בסיפורים על מלכים ואנשים רמי מעלה שנענשו עקב פגיעה במה שנתפס בו כ"כבוד האדם": פגיעה בגוף וברכוש של אדם. לעומת התנ"ך, במקורות היהודיים נעשה שימוש במושג "כבוד הבריות" שמבליט, בדומה ל"כבוד האדם", את יסוד השוויוניות. בשיח המודרני המושג "כבוד האדם" עולה לעתים קרובות על סדר היום בשורה ארוכה של נושאים. לדוגמה: המתות חסד, גזענות ואפליה, תנועת METOO, איכוני השב"כ בתקופת הקורונה, ולאחרונה ממש - הימנעות המדינה מקביעת אמות מידה כלכליות לחיים בכבוד של אדם בישראל.
המושג "כבוד האדם" נבדל מהמושג "כבוד": בעוד שאנו חולקים כבוד לאדם מסיבות שונות (בשל מעמדו, ייחוסו, תכונותיו, הישגיו, תרומתו לחברה או הצטיינותו בתחום שהחברה מעריכה באופן מיוחד), הרי שערך "כבוד האדם" מדגיש שכל בני האדם משתייכים באופן שווה למשפחת האדם ודורש לכבד את האדם – כאדם – ואך ורק משום היותו בן אדם, ללא שום קשר למעמדו או להישגיו. כבוד האדם אינו מתמקד בהשוואה בין בני האדם אלא במכנה המשותף להם: "המדובר במושג משווה ולא מְדָרג הנובע מעצם ההשתייכות לקבוצה ולא מהצטיינות במסגרת הקבוצה".[2] "כבוד האדם" מייצג כבוד אנושי בלתי מותנה, בלתי תלוי, שעיקר חשיבותו היא שהוא אוניברסלי וגורף ללא יוצא מהכלל.[3] הוא מדגיש שותפות מלאה ומוחלטת של כל בני האדם באנושיות ובערך האחיד והמשותף של כולם מעצם היותם אנושיים, במנותק מכול הקשר חברתי, מוסדי, תרבותי ומעמדי. אין צורך לעשות דבר כדי לזכות בו או לתחזקו. הוא לא ניתן לכימות, לצבירה, או לניכוס על ידי אחרים.
"כבוד האדם" מוכר גם כמושג משפטי שלפיו מוקנות לכל אדם זכויות יסוד ללא הבדלי מין, מעמד חברתי או מוצא. זכויות אלו מעוגנות באמנות בינלאומיות[4] ובחוקות הקלאסיות המבטיחות לא רק את חירויות הפרט אלא גם את זכויותיו הכלכליות, החברתיות והתרבותיות (איסור עבדות, חופש הדת, חופש הביטוי, וכד').[5] בישראל, חרת המשפט על דגלו את ערך "כבוד האדם" בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וקבע כי "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין" ועל זכותו להגנה מפני פגיעה בחייו, בכבודו, בחירותו האישית, בשלמות גופו, ברכושו ובשמו הטוב.
אז מהו "כבוד האדם" במרחב האימוני?
בראש ובראשונה, "כבוד האדם" במרחב האימוני מייצג את עיקרון האוטונומיות לפיו "האדם הוא המומחה לחייו". במסגרת עיקרון זה, מכירים כללי האתיקה בזכותו של האדם להגדרה ולמימוש עצמיים ומנחים את המאמנים להקפיד על כיבוד הצורך של המתאמן במימוש עצמי ועל טיפוח כישוריו. כפועל יוצא מכך, מתחייב כל מאמן לכבד את שוֹנוּת המתאמנים, להכילה ללא כל קשר לגזע, למוצא, לצבע, למגדר, לנטייה מינית, לגיל, לדת, למוגבלות ולתחומים אחרים של שוני אנושי, ולנהוג בהם בכבוד ובאכפתיות, באמפתיה ותוך הקשבה והבנה לצרכיהם. זה נשמע טוב, ראוי, נכון ומבטיח. אלא שבפועל, מה באמת יאפשר למאמן לראות את האדם "כמומחה לחייו"? לכבד את השוֹנוּת ולנהוג בו בשוויון למרות היותו מנוגד לאמונותינו, לדעותינו או לערכינו? עד כמה אנחנו מבלבלים בין "כבוד" לבין "כבוד האדם"?
מה תפקידו של ערך "כבוד האדם" כאשר הלקוח-המתאמן/ת שלנו מייצג/ת את כול מה שלא מקובל או ששנוא עלינו? לדוגמה, כשהלקוח-המתאמן/ת:
- מעריץ/ה את היטלר.
- קצב בעל/ת אטליז והמאמן/ת - טבעוני/ת מושבע/ת.
- ימני/ת או שמאלני/ת, חרדי או חילוני, והמאמן/ת - ההיפך הגמור.
- שוביניסט והמאמנת פמיניסטית.
- מאמין/ה בטיפולי המרה ואחד מילדי המאמן/ת משתייך/ת לקהילה הלהטב"ית.
- מאמין/ת בחופש הביטוי רק בתנאי שהדברים נעימים לאוזניו/ה.
- דואג/ת אך ורק לעצמו/ה, גם אם הדבר בא על חשבון אחרים.
האתיקה עוסקת בכללי התנהגות ראויה והיא אינה משטרת מחשבות, כוונות או רגשות. אבל, כפי שכולנו יודעים מחשבות, כוונות או רגשות משפיעים, במודע או שלא במודע, על ההתנהגות ועל התגובות שלנו.
כיצד ניישם, הלכה למעשה, את ערך "כבוד האדם" בקשר עם גזע, מוצא, צבע, מגדר, נטייה מינית, דת, שעומדים בסתירה לדעותינו, ערכינו, אמונותינו או לרגשותינו?
רעיונות ושיתופים יתקבלו בברכה.
תכלה שנה וקללותיה – תחל שנה וברכותיה
שנה טובה, בריאות וחג שמח לכולכם,
אביבה באומל
