טיפ חודשי - מאי 2020: "ריחוק פיזי"

31 במאי, 2020

טיפ חודשי – מאי 2020: "ריחוק פיזי"

אצלנו אין ריחוק חברתי ואין ריחוק פיזי: אנחנו נוגעים זה בזה. מחבקים ומתחבקים. מנשקים ומתנשקים גם כשנפגשים וגם כשנפרדים. נשיקה אחת לפחות על כל לחי. טופחים על השכם (הצ'פחה המפורסמת). לוחצים ידיים בכל הזדמנות חגיגית או עסקית (רצוי לחיצה חזקה ולא רופסת). עדיין אפשר אפילו להניח ספונטנית את היד על בטן הריונית ולמשש – כאילו הייתה מוצר שעומד למכירה בחנות. יש אמנם חריגים ויש יוצאים מן הכלל, אבל גינוני מגע "קלים" כאלה מקובלים אצלנו ונתפסים כיחס חם ומיטיב, ולכן גם ראוי ורצוי. כל זה טוב ויפה כשמדובר במערכות יחסים שוויוניות בבסיסן. 

כאשר מדובר באנשי מקצוע, שמזוהים עם כוח, סמכות והשפעה, הרי שגינוני מגע כאלו מצדם עלולים להתפרש על ידי לקוחותיהם באופן מוטעה ומבלבל. ההבנה בלבד שלא כל מגע גופני "קל" נושא תווית של ניצול או מהווה חציית גבולות אינה יכולה לשמש מחוון או "סרגל מדידה" להתנהגות נאותה של איש מקצוע. העובדה שבפועל, מגע גופני "קל" נתפס בקרב מאמנים (ואנשי מקצוע אחרים) כמובן מאליו, כהתנהגות טבעית ומקובלת שעשויה דווקא להיטיב עם הלקוח, מחייבת למקד את הדיון בשאלת תקינותם מלכתחילה של גינוני מגע גופני "קל" ביחסי מאמן-מתאמן:

-        מכוח מה ניתן להניח שבתוך הקשר המקצועי מובנה, באופן טבעי, מגע גופני "קל"?

-        מה יכול להכשיר מגע גופני "קל" כהתנהגות ראויה ומקובלת ביחסי מאמן-מתאמן?

-        כיצד ניתן לוודא שהסכמת המתאמן למגע הגופני ה"קל" נתנה מרצון חופשי?

-        כיצד ניתן לדעת אם ומתי המגע הגופני ה"קל" רצוי ללקוח ומיטיב עמו, ומתי לא?  

כדי להתמודד נכון עם השאלות האמורות, חשוב להיות ערים לנקודות הבאות:  [1]

1.     הסטינג הגמיש של האימון עשוי לעודד אינטימיות-יתר. אפילו סידורי הישיבה במפגשי האימון משרים, לא אחת, תחושה של "שותפות סוד אינטימית". סדנאות העצמה נוהגות לפתוח ולסיים בחיבוקים קבוצתיים ולעתים מעודדות קרבה פיזית בין המשתתפים כדי ליצור, בפרק זמן קצר וקצוב, תחושות העצמה להבטחה של משוב חיובי.

2.     למרחב האימוני פוטנציאל "פתייני": מחמאות על מראה חיצוני (שאינן בהקשר המקצועי), שיח מרומז של חיזור ופלירטוט, "מציצנות" בתשאול שחורגת מסדר היום האימוני, פטרונות "אבהית/אימהית" של המאמן (לדוגמה, ניגוב דמעות המתאמן) או שיתופים אישיים שלא ברשות המתאמן, נגיעה קלה על ידו כג'סטה של תמיכה ועוד, כל אלו עלולים לבלבל את המתאמן, שנותר ללא תחושת שליטה.

3.     חוסר בהירות הנוגע לתפקיד המאמן ולמעמדו עלול להצמיח, לצד הקשר המקצועי, מערכת יחסים מקבילה המכילה גינוני מגע חברתיים מקובלים שעלולים לטשטש את הגבול שבין האישי למקצועי וליצור מדרון חלקלק.

4.     האתיקה המקצועית שוללת מכול וכול קשר מקצועי המשולב במערכת יחסים אינטימית (כולל מחוות גופניות) לא רק עם הלקוח המתאמן אלא עם כל בעלי העניין של המאמן (ספונסרים, סטודנטים, חניכים, מודרכים או עובדים). האתיקה מחייבת את המאמנים לעשות את כל מה שמתחייב כדי למנוע מערכת יחסים כזאת.

5.     זאת ועוד, נקודת המוצא היא שחוסר האיזון בין איש המקצוע לבין מקבל השירות עלול להפוך לכלי שרת לדחפיו ולתשוקותיו כלפי הלקוח – שנמצא, בדרך כלל, בעמדה נחותה מבחינת יחסי הכוחות. לכן, במצבים של יחסי מרות מקצועיים, לא ניתן לפרש שתיקה כהסכמה של המתאמן למחוות גופניות "קלות". גם אילו ניתנה הסכמה כזאת – הרי שלא בהכרח היא מייצגת הסכמה מרצון חופשי:  אולי המתאמן הופתע? אולי היה בהלם? אולי הרגיש נבוך ולא נעים?  

6.     כשלים רבים ביחסי מאמן-מתאמן נעוצים בחציית גבולות וב-"שבירת דיסטנס מקצועי". הדרכה מקצועית שוטפת עשויה לזהות "הטיות" התנהגותיות לא הולמות ולהקטינן באופן משמעותי.

שורה תחתונה: אמצו את עמדת ה-ICF לפיה כאשר הלקוח הוא זה שיוזם חיבוק "קל", יכול המאמן להפעיל שיקול דעת אם לחבקו חזרה. אבל, המאמן אינו רשאי ליזום אף לא חיבוק קצרצר של הלקוח, לא בתחילת הפגישה, לא במהלכה ולא בסיומה.   

מגפת הקורונה הכתיבה ריחוק חברתי, ריחוק פיזי וגם ריחוק מקצועי: המאמן כבר אינו המארח או השולט הבלעדי בסטינג. זו עשויה להיות הזדמנות פז לבחון מחדש את יעילות האימון באמצעות מערכות יחסים נטולות מגע גופני ולהתרגל לקשר מקצועי Touch-less, פשוטו כמשמעו.

אתם מוזמנים כמובן להגיב.

שבוע טוב ולשגרה בריאה,

אביבה באומל