חיפוש :

טיפ חודשי - פברואר 2020: שיתופי פעולה עם גורמים טיפוליים


24.2.2020

 

 

טיפ חודשי – פברואר 2020

 

 שיתופי פעולה עם גורמים טיפוליים

 

 

קוד לשכת המאמנים קובע:[1]

 

"כאשר הדבר נדרש מבחינה מקצועית, על המאמן לשתף פעולה עם בעלי מקצוע אחרים במטרה לשרת את הלקוח בצורה מיטבית, וזאת תוך שמירה על כללי סודיות". 

 

מכאן, שכול מאמן חייב להתייחס לכל אחת מהשאלות הבאות, בטרם יתחיל לשתף פעולה:

1.     האם נדרש לשתף פעולה עם גורם מקצועי אחר?

2.     כיצד ישרת שיתוף הפעולה את הלקוח בצורה המיטבית?

3.     מהם הסדרי הסודיות המתאימים לשיתוף הפעולה?

4.     האם הלקוח עלול להיפגע משיתוף הפעולה?

 

בחרתי לבחון את השאלות הנ"ל בהקשר של שיתופי פעולה עם שלשה גורמים טיפוליים מסורתיים: פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועו"סים-קליניים משום שהחוק שמסדיר את העיסוק בהם כופה עלינו, המאמנים, מציאות מורכבת במיוחד.

 

שאלה 1: האם נדרש שיתוף פעולה עם הגורם הטיפולי? [2]

שיתוף פעולה עם גורם טיפולי חייב להיות הכרחי מבחינה מקצועית. כדי להחליט בדבר, על המאמן להגדיר את מטרת שיתוף הפעולה: מהו הדבר ההכרחי שאותו מבקשים להשיג באמצעות שיתוף הפעולה.  מכאן, ניתן להתקדם לשאלה 2. 

 

שאלה 2: כיצד ישרת שיתוף הפעולה את הלקוח בצורה המיטבית?

את השאלה הזאת יש לבחון לאור "טובת הלקוח": מהי טובת הלקוח במקרה הזה? במה יקדם שיתוף הפעולה את הלקוח? האם ניתן לקדם זאת בדרך אחרת? האם יוכל הלקוח להתמסר לשני התהליכים במקביל או שמא הדבר עלול לבלבל אותו, לעמעם את האפקטיביות של תהליך האימון או לפגוע בתהליך הטיפולי שלו? בהנחה שניתן אור ירוק לקיומם של שני התהליכים במקביל [3], ניתן להתקדם לשאלה 3.

 

שאלה 3: מהם הסדרי הסודיות המתאימים לשיתוף הפעולה?

מטבעם של שיתופי פעולה בין גורמים מקצועיים שונים שהם כרוכים בהעברת מידע סודי ביניהם – ומחייבים לפיכך להגדיר את גבולותיה: האם לקיים תקשורת ישירה עם הגורם הטיפולי? האם יהיה נכון לעשות כן? באילו תנאים? ועוד. את הסכמת הלקוח לקיומה של תקשורת ישירה עם גורם הטיפולי יש לעגן בכתב ויתור על סודיות, ולאחר שהמאמן מסר ללקוח את המידע הנחוץ לו כדי להחליט אם להסכים לוויתור או לא.[4]  לשם כך חייב המאמן להתמודד עם שאלה 4. 

 

שאלה 4: האם הלקוח עלול להיפגע משיתוף הפעולה? *

לשיתופי פעולה עם גורמים טיפוליים יש נקודת התורפה הנעוצה במעמדה המיוחד של מערכת היחסים שלהם עם מטופליהם (מעמד שאינו קיים בין מאמנים למתאמנים): מעמד זה נובע מכך שהחוק העניק לכל מטופל הגנה מיוחדת על השיח המתקיים בינו לבין הגורם הטיפולי שמטפל/טיפל בו. המדובר ב"הגנת החיסיון"[5] המחייבת את הגורם הטיפולי להימנע מחשיפה של מידע על המטופל בבית משפט או לפי דרישה של רשויות חוקרות. אחד התנאים לקיומה של הגנת החיסיון הוא שהמידע לא דלף החוצה ולא הגיע לצדדים שלישיים. לכן, כאשר המידע הטיפולי נחשף בפני המאמן במהלך שיתוף הפעולה עם הגורם הטיפולי, עלולה החשיפה לחבל בתוקף החיסיון או להתפרש כאילו המטופל ויתר עליו.

 

שיתופי פעולה של מאמנים עם גורמים טיפוליים (וגם רפואיים) הפכו להיות עניין שבשגרה  ולכן, כל עוד החוק לא שינה את מעמדה של מערכת היחסים של המאמנים עם המתאמנים – חובה להביא לידיעתם (כחלק מהמידע הנחוץ להם לשם וויתור על הסודיות) גם את האפשרות שחשיפת המידע בפני המאמן במסגרת שיתוף הפעולה עם הגורם הטיפולי, עלולה לפגוע בהם, כמטופלים.

 

*שימו לב: השאלה אינה מתייחסת לנזק שעלול להיגרם ללקוח עקב קיומם של שני תהליכים במקביל אלא אך ורק לנזק שעלול להיגרם ללקוח מעצם שיתוף הפעולה בין שני הגורמים המקצועיים.

 

 

אתם מוזמנים כמובן להגיב ולשאול.

 

 

בברכה,

 

אביבה באומל    

 

 

להרחבה נוספת ראו באתר www.ethicoaching.com (פוסט "שיתופי פעולה, סודיות וחיסיון") ובספר "אתיקה Coaching" (חלק שני, תמרור רביעי: תהליכים מקבילים של לקוח, ותמרור חמישי: סודיות ופרטיות.

 



[1] כלל מס' 3 לערך "מקצועיות" בקוד.

[2] כלל מס' 3 הנ"ל.  

[3] כלל מס' 4 לערך "מקצועיות" בקוד.

[4] כללים 12 ו-13 לערך "כבוד האדם" בעמוד 3 לקוד.

[5] חיסיון רופא, פסיכולוג או עובד סוציאלי מוסדר בסעיפים 49, 50 ו 50א לפקודת הראיות.


טואול הקמת אתרי אינטרנט