טיפ חודשי: ינואר 2020 חידושים אתיים בעולם האימון

30.1.2020

הטיפ החודשי:

חידושים בקוד האתי החדש של ה-ICF (פדרציית המאמנים הבינלאומית)

-        בעבר: הקודים הקודמים של ה-ICF (משנת  2015 ומשנת 2008) סיווגו את כללי ההתנהגות שבהם על פי "נושאים". בהתאם לכך נוסחו כותרות הפרקים וההתמצאות בקוד הייתה פשוטה. לדוגמה:

1.     תחת הכותרת "התנהגות מקצועית עם לקוחות" נכללו הכללים שהסדירו עניינים שונים של התנהגות מאמנים עם לקוחות.

2.     תחת הכותרת "ניגודי עניינים" או "סודיות ופרטיות" נכללו הכללים שהסדירו את הנושאים הללו.   

-        היום: הקוד החדש (שנכנס לתוקפו ב- 1.1.2020) מסווג את כללי ההתנהגות על פי "תחומי אחריות" (ולא על פי נושאים). לדוגמה:

1.      "אחריות ללקוחות" (Responsibility to Clients)

2.     "אחריות למקצועיות"(Responsibility to Professionalism)

3.     "אחריות לביצוע ולפרקטיקה" (Responsibility to Practice and Performance)

4.     "אחריות חברתית" (Responsibility to Society) – חידוש בקוד.

-        על פי שיטת הסיווג החדשה:

1.     לפרק הקרוי "אחריות ללקוחות" שויכו כללים שנוגעים להתקשרות של מאמנים עם לקוחותיהם.

2.     לפרק הקרוי "אחריות לביצוע ולפרקטיקה" שויכו כללים שנוגעים למצוינות מקצועית ולשיפור המקצועיות של המאמנים.

3.     לפרק הקרוי "אחריות למקצועיות" שויכו כללים שנוגעים להתנהגות מקצועית של מאמנים.

4.     לפרק החדש הקרוי "אחריות חברתית" שויכו כללים שנוגעים למערכת היחסים של המאמנים עם החברה בכללותה.      

-        עיון מהיר בקוד מגלה שבניגוד לקודמיו, המבנה החדש המסווג את הנושאים על פי "תחומי אחריות" אינו פשוט ואינו אינטואיטיבי והופך את משימת איתור הכללים למפותלת יותר. כך לדוגמה: מי שיבקש להתמודד עם זכויות יוצרים יידרש לקרוא את כל חלקי הקוד כדי לגלות שהכלל הרלבנטי נמצא בחלק הרביעי, ומי שיבקש להבין את עמדת הקוד בסוגיות של ניגודי עניינים, לא יוכל להסתפק בכלל מס' 6 שמופיע בחלקו הראשון אלא יהיה חייב להמשיך ולקרוא עד שייתקל בכלל מס' 18 – כלל רלבנטי נוסף שנמצא בחלק השני של הקוד.    

-        מה אם כן עשויה להיות הסיבה לכל הטרחה שהושקעה ברה-ארגון של הקוד? האם המדובר בטעות בשיקול דעת או שמא "סוף מעשה במחשבה תחילה"?.  דעתי היא שהסיווג החדש ל"תחומי אחריות" אינו מקרי ושיישומו אינו תוצאה של שיקול דעת מוטעה. נהפוך הוא, השינוי מסמן בעיניי עליית מדרגה בחיזוק מעמדה של הרגולציה הפנימית בעולם האימון, ואסביר:

1.     אתיקה מקצועית נגזרת מתחומי האחריות המקצועית ומתכולתם: מהם תחומי האחריות של המאמנים? מי הם בעלי העניין – בנוסף למתאמנים – ומהם השיקולים שאותם  חייבים המאמנים לקחת בחשבון, בכל תהליך של אימון ובכל אינטראקציה מקצועית עם אחרים? עד היום נתבעו חברי ה-ICF להכיר בכך שהקוד חל עליהם גם ביחסיהם עם ספונסרים, עם תלמידים ועם מודרכים, והדבר חייב אותם להבין את מבנה תהליך האימון ולזהות מראש את מערכות היחסים שעשויות היו להיות מעורבות בו.

2.     הקוד החדש הרחיב את רשימת בעלי העניין ולראשונה, הגדיר את "החברה" (Society) כבעלת עניין בתהליך האימון והטיל על המאמנים "אחריות חברתית" שתובעת מהם לא רק הימנעות מאפליה אלא גם (1) מודעות להשפעה שיש לכל מאמן ולכל אחד מלקוחותיו על "החברה", וכן (2) דבקות ב"עשיית הטוב" בניגוד להימנעות מרע.* (I’m aware of my and my clients’ impact on society. I adhere to the philosophy of “doing good” versus “avoiding bad”)).

3.     כך עגן הקוד החדש אחריות חברתית ומחויבות ל"עשיית הטוב" והכתיר אותה כ"תכלית על" שמחייבת כל מאמן לפעול לאורה, בכל תהליך של אימון ובכל אינטראקציה מקצועית. במובן הזה – "עשיית הטוב" הפכה למטרה נעלה יותר מזו של המתאמן.

4.     על פי הקוד האתי החדש של ה-ICF, הטריטוריה של האחריות האימונית מורכבת מארבעה יסודות מרכזיים:  

1)    אחריות ללקוחות

2)    אחריות לביצוע ולפרקטיקה נוהגת

3)    אחריות למקצועיות

4)    אחריות חברתית

 מעתה, ניתן יהיה להגדיר באמצעותם גם את דמותו של "המאמן הסביר" – הדמות שתסייע לפתח ולהטמיע את הזהות המקצועית של המאמנים, לאכוף באמצעותה את כללי ההתנהגות שבקוד ובהמשך – להטיל אחריות משפטית על מאמנים שחרגו ממנה ופעלו ברשלנות.  

החל מיום 1.2.2020 ניתן יהיה למצוא את התרגום המלא לעברית של הקוד באתר www.ethicoaching.com.

אתם מוזמנים כמובן להגיב,

בברכה,

אביבה באומל

______________________________________________________________________

*האתיקה לפי אריסטו רואה את ה"טוב" כתכלית הכול. "עשיית הטוב" בבודהיזם מבוססת על כך שכל הגדרה להצלחה חייבת לכלול גם אחריות מוסרית: שילוב של ערכים אוניברסאליים בחיי היום יום ושמוסריות של הימנעות מרע באה רק לאחר עשיית הטוב.     

 30.1.2020

הטיפ החודשי:

חידושים בקוד האתי החדש של ה-ICF (פדרציית המאמנים הבינלאומית)

-        בעבר: הקודים הקודמים של ה-ICF (משנת  2015 ומשנת 2008) סיווגו את כללי ההתנהגות שבהם על פי "נושאים". בהתאם לכך נוסחו כותרות הפרקים וההתמצאות בקוד הייתה פשוטה. לדוגמה:

1.     תחת הכותרת "התנהגות מקצועית עם לקוחות" נכללו הכללים שהסדירו עניינים שונים של התנהגות מאמנים עם לקוחות.

2.     תחת הכותרת "ניגודי עניינים" או "סודיות ופרטיות" נכללו הכללים שהסדירו את הנושאים הללו.   

-        היום: הקוד החדש (שנכנס לתוקפו ב- 1.1.2020) מסווג את כללי ההתנהגות על פי "תחומי אחריות" (ולא על פי נושאים). לדוגמה:

1.      "אחריות ללקוחות" (Responsibility to Clients)

2.     "אחריות למקצועיות"(Responsibility to Professionalism)

3.     "אחריות לביצוע ולפרקטיקה" (Responsibility to Practice and Performance)

4.     "אחריות חברתית" (Responsibility to Society) – חידוש בקוד.

-        על פי שיטת הסיווג החדשה:

1.     לפרק הקרוי "אחריות ללקוחות" שויכו כללים שנוגעים להתקשרות של מאמנים עם לקוחותיהם.

2.     לפרק הקרוי "אחריות לביצוע ולפרקטיקה" שויכו כללים שנוגעים למצוינות מקצועית ולשיפור המקצועיות של המאמנים.

3.     לפרק הקרוי "אחריות למקצועיות" שויכו כללים שנוגעים להתנהגות מקצועית של מאמנים.

4.     לפרק החדש הקרוי "אחריות חברתית" שויכו כללים שנוגעים למערכת היחסים של המאמנים עם החברה בכללותה.      

-        עיון מהיר בקוד מגלה שבניגוד לקודמיו, המבנה החדש המסווג את הנושאים על פי "תחומי אחריות" אינו פשוט ואינו אינטואיטיבי והופך את משימת איתור הכללים למפותלת יותר. כך לדוגמה: מי שיבקש להתמודד עם זכויות יוצרים יידרש לקרוא את כל חלקי הקוד כדי לגלות שהכלל הרלבנטי נמצא בחלק הרביעי, ומי שיבקש להבין את עמדת הקוד בסוגיות של ניגודי עניינים, לא יוכל להסתפק בכלל מס' 6 שמופיע בחלקו הראשון אלא יהיה חייב להמשיך ולקרוא עד שייתקל בכלל מס' 18 – כלל רלבנטי נוסף שנמצא בחלק השני של הקוד.    

-        מה אם כן עשויה להיות הסיבה לכל הטרחה שהושקעה ברה-ארגון של הקוד? האם המדובר בטעות בשיקול דעת או שמא "סוף מעשה במחשבה תחילה"?.  דעתי היא שהסיווג החדש ל"תחומי אחריות" אינו מקרי ושיישומו אינו תוצאה של שיקול דעת מוטעה. נהפוך הוא, השינוי מסמן בעיניי עליית מדרגה בחיזוק מעמדה של הרגולציה הפנימית בעולם האימון, ואסביר:

1.     אתיקה מקצועית נגזרת מתחומי האחריות המקצועית ומתכולתם: מהם תחומי האחריות של המאמנים? מי הם בעלי העניין – בנוסף למתאמנים – ומהם השיקולים שאותם  חייבים המאמנים לקחת בחשבון, בכל תהליך של אימון ובכל אינטראקציה מקצועית עם אחרים? עד היום נתבעו חברי ה-ICF להכיר בכך שהקוד חל עליהם גם ביחסיהם עם ספונסרים, עם תלמידים ועם מודרכים, והדבר חייב אותם להבין את מבנה תהליך האימון ולזהות מראש את מערכות היחסים שעשויות היו להיות מעורבות בו.

2.     הקוד החדש הרחיב את רשימת בעלי העניין ולראשונה, הגדיר את "החברה" (Society) כבעלת עניין בתהליך האימון והטיל על המאמנים "אחריות חברתית" שתובעת מהם לא רק הימנעות מאפליה אלא גם (1) מודעות להשפעה שיש לכל מאמן ולכל אחד מלקוחותיו על "החברה", וכן (2) דבקות ב"עשיית הטוב" בניגוד להימנעות מרע.* (I’m aware of my and my clients’ impact on society. I adhere to the philosophy of “doing good” versus “avoiding bad”)).

3.     כך עגן הקוד החדש אחריות חברתית ומחויבות ל"עשיית הטוב" והכתיר אותה כ"תכלית על" שמחייבת כל מאמן לפעול לאורה, בכל תהליך של אימון ובכל אינטראקציה מקצועית. במובן הזה – "עשיית הטוב" הפכה למטרה נעלה יותר מזו של המתאמן.

4.     על פי הקוד האתי החדש של ה-ICF, הטריטוריה של האחריות האימונית מורכבת מארבעה יסודות מרכזיים:  

1)    אחריות ללקוחות

2)    אחריות לביצוע ולפרקטיקה נוהגת

3)    אחריות למקצועיות

4)    אחריות חברתית

 מעתה, ניתן יהיה להגדיר באמצעותם גם את דמותו של "המאמן הסביר" – הדמות שתסייע לפתח ולהטמיע את הזהות המקצועית של המאמנים, לאכוף באמצעותה את כללי ההתנהגות שבקוד ובהמשך – להטיל אחריות משפטית על מאמנים שחרגו ממנה ופעלו ברשלנות.  

החל מיום 1.2.2020 ניתן יהיה למצוא את התרגום המלא לעברית של הקוד באתר www.ethicoaching.com.

אתם מוזמנים כמובן להגיב,

בברכה,

אביבה באומל

______________________________________________________________________

*האתיקה לפי אריסטו רואה את ה"טוב" כתכלית הכול. "עשיית הטוב" בבודהיזם מבוססת על כך שכל הגדרה להצלחה חייבת לכלול גם אחריות מוסרית: שילוב של ערכים אוניברסאליים בחיי היום יום ושמוסריות של הימנעות מרע באה רק לאחר עשיית הטוב.     

 30.1.2020

הטיפ החודשי:

חידושים בקוד האתי החדש של ה-ICF (פדרציית המאמנים הבינלאומית)

-        בעבר: הקודים הקודמים של ה-ICF (משנת  2015 ומשנת 2008) סיווגו את כללי ההתנהגות שבהם על פי "נושאים". בהתאם לכך נוסחו כותרות הפרקים וההתמצאות בקוד הייתה פשוטה. לדוגמה:

1.     תחת הכותרת "התנהגות מקצועית עם לקוחות" נכללו הכללים שהסדירו עניינים שונים של התנהגות מאמנים עם לקוחות.

2.     תחת הכותרת "ניגודי עניינים" או "סודיות ופרטיות" נכללו הכללים שהסדירו את הנושאים הללו.   

-        היום: הקוד החדש (שנכנס לתוקפו ב- 1.1.2020) מסווג את כללי ההתנהגות על פי "תחומי אחריות" (ולא על פי נושאים). לדוגמה:

1.      "אחריות ללקוחות" (Responsibility to Clients)

2.     "אחריות למקצועיות"(Responsibility to Professionalism)

3.     "אחריות לביצוע ולפרקטיקה" (Responsibility to Practice and Performance)

4.     "אחריות חברתית" (Responsibility to Society) – חידוש בקוד.

-        על פי שיטת הסיווג החדשה:

1.     לפרק הקרוי "אחריות ללקוחות" שויכו כללים שנוגעים להתקשרות של מאמנים עם לקוחותיהם.

2.     לפרק הקרוי "אחריות לביצוע ולפרקטיקה" שויכו כללים שנוגעים למצוינות מקצועית ולשיפור המקצועיות של המאמנים.

3.     לפרק הקרוי "אחריות למקצועיות" שויכו כללים שנוגעים להתנהגות מקצועית של מאמנים.

4.     לפרק החדש הקרוי "אחריות חברתית" שויכו כללים שנוגעים למערכת היחסים של המאמנים עם החברה בכללותה.      

-        עיון מהיר בקוד מגלה שבניגוד לקודמיו, המבנה החדש המסווג את הנושאים על פי "תחומי אחריות" אינו פשוט ואינו אינטואיטיבי והופך את משימת איתור הכללים למפותלת יותר. כך לדוגמה: מי שיבקש להתמודד עם זכויות יוצרים יידרש לקרוא את כל חלקי הקוד כדי לגלות שהכלל הרלבנטי נמצא בחלק הרביעי, ומי שיבקש להבין את עמדת הקוד בסוגיות של ניגודי עניינים, לא יוכל להסתפק בכלל מס' 6 שמופיע בחלקו הראשון אלא יהיה חייב להמשיך ולקרוא עד שייתקל בכלל מס' 18 – כלל רלבנטי נוסף שנמצא בחלק השני של הקוד.    

-        מה אם כן עשויה להיות הסיבה לכל הטרחה שהושקעה ברה-ארגון של הקוד? האם המדובר בטעות בשיקול דעת או שמא "סוף מעשה במחשבה תחילה"?.  דעתי היא שהסיווג החדש ל"תחומי אחריות" אינו מקרי ושיישומו אינו תוצאה של שיקול דעת מוטעה. נהפוך הוא, השינוי מסמן בעיניי עליית מדרגה בחיזוק מעמדה של הרגולציה הפנימית בעולם האימון, ואסביר:

1.     אתיקה מקצועית נגזרת מתחומי האחריות המקצועית ומתכולתם: מהם תחומי האחריות של המאמנים? מי הם בעלי העניין – בנוסף למתאמנים – ומהם השיקולים שאותם  חייבים המאמנים לקחת בחשבון, בכל תהליך של אימון ובכל אינטראקציה מקצועית עם אחרים? עד היום נתבעו חברי ה-ICF להכיר בכך שהקוד חל עליהם גם ביחסיהם עם ספונסרים, עם תלמידים ועם מודרכים, והדבר חייב אותם להבין את מבנה תהליך האימון ולזהות מראש את מערכות היחסים שעשויות היו להיות מעורבות בו.

2.     הקוד החדש הרחיב את רשימת בעלי העניין ולראשונה, הגדיר את "החברה" (Society) כבעלת עניין בתהליך האימון והטיל על המאמנים "אחריות חברתית" שתובעת מהם לא רק הימנעות מאפליה אלא גם (1) מודעות להשפעה שיש לכל מאמן ולכל אחד מלקוחותיו על "החברה", וכן (2) דבקות ב"עשיית הטוב" בניגוד להימנעות מרע.* (I’m aware of my and my clients’ impact on society. I adhere to the philosophy of “doing good” versus “avoiding bad”)).

3.     כך עגן הקוד החדש אחריות חברתית ומחויבות ל"עשיית הטוב" והכתיר אותה כ"תכלית על" שמחייבת כל מאמן לפעול לאורה, בכל תהליך של אימון ובכל אינטראקציה מקצועית. במובן הזה – "עשיית הטוב" הפכה למטרה נעלה יותר מזו של המתאמן.

4.     על פי הקוד האתי החדש של ה-ICF, הטריטוריה של האחריות האימונית מורכבת מארבעה יסודות מרכזיים:  

1)    אחריות ללקוחות

2)    אחריות לביצוע ולפרקטיקה נוהגת

3)    אחריות למקצועיות

4)    אחריות חברתית

 מעתה, ניתן יהיה להגדיר באמצעותם גם את דמותו של "המאמן הסביר" – הדמות שתסייע לפתח ולהטמיע את הזהות המקצועית של המאמנים, לאכוף באמצעותה את כללי ההתנהגות שבקוד ובהמשך – להטיל אחריות משפטית על מאמנים שחרגו ממנה ופעלו ברשלנות.  

החל מיום 1.2.2020 ניתן יהיה למצוא את התרגום המלא לעברית של הקוד באתר www.ethicoaching.com.

אתם מוזמנים כמובן להגיב,

בברכה,

אביבה באומל

______________________________________________________________________

*האתיקה לפי אריסטו רואה את ה"טוב" כתכלית הכול. "עשיית הטוב" בבודהיזם מבוססת על כך שכל הגדרה להצלחה חייבת לכלול גם אחריות מוסרית: שילוב של ערכים אוניברסאליים בחיי היום יום ושמוסריות של הימנעות מרע באה רק לאחר עשיית הטוב.