שיתופי פעולה, סודיות וחיסיון בתהליכי אימון |
5/1/2020 |
שיתופי פעולה, סודיות וחיסיון באימון שיתופי פעולה בין מאמן לבין פסיכולוג או רופא? האם המתאמן עלול להיפגע משיתוף הפעולה? ככל איש מקצוע סביר וזהיר, חובה לבדוק, אם לצד היתרונות הברורים, קיימת אפשרות שהלקוח ייפגע כתוצאה משיתוף פעולה עם גורם מקצועי נוסף. לדוגמה: רופאים ופסיכולוגים שמפנים מתבגרים לאימון להפרעות קשב או לכישורים חברתיים או מאמנים שמפנים את המתאמנים שלהם לטיפול רפואי או פסיכולוגי. בדרך כלל, הפניות אלו מתאפיינות בהעברה מצד לצד של מידע אודות המתבגר, בין אם באמצעות המתבגר עצמו ובין אם ישירות בין המאמן לבין הרופא או הפסיכולוג.
כאשר מתבצעת העברת מידע רפואי או טיפולי אל המרחב האימוני, עלולה להתחולל פגיעה סמויה בזכויות המתאמן כמטופל או כחולה. במילים אחרות: כאשר מתאמן מספר למאמן על טיפול רפואי או פסיכולוגי שעבר ומשתף אותו במידע מתוך הטיפול, או כאשר הרופא או הפסיכולוג משתפים את המאמן במידע רפואי או טיפולי, קיימת הסתברות גבוהה שהשיתוף במידע יפגע בזכויות הלקוח כמטופל או כחולה. הסיבה לפגיעה נעוצה בכך שהחוק העניק לחולים ולמטופלים את "הזכות לחיסיון" – הגנה מיוחדת שמתקיימת במערכות היחסים בינם לבין הרופאים או הפסיכולוגים המוגדרות בחוק כ"חסויות". לעומתם, מתאמנים, בוגרים או קטינים, אינם זכאים לחיסיון במערכת היחסים שלהם עם המאמנים ולפיכך מערכות יחסים אלו אינן חסויות.
רבים משתמשים בטעות במונח "חיסיון" או "מידע חסוי" כמילה נרדפת לסודיות או למידע סודי. שני המושגים אמנם עוסקים במידע, אבל כל אחד מהם מספק הגנה שונה לגמרי: § הזכות לסודיות מוענקת ללקוח מכוח כללי האתיקה המקצועית ו/או מכוח החוק ו/או מכוח חוזה, ומטרתה למנוע פרסום בציבור של מידע שחשף הלקוח ולהגן עליו בכל מצב. חובת הסודיות חלה על בעלי מקצועות רבים: מאמנים, רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים, יועצים, עו"ד, רו"ח ועוד. § הזכות לחיסיון מוענקת ללקוח רק מכוח חוק או פסיקה של בימ"ש והיא פוטרת אותו מהחובה שהחוק מטיל עליו לגלות מידע טיפולי או רפואי במסגרת חקירה או במסגרת מתן עדות בבימ"ש. מה מאפיין את הזכות לחיסיון?
האם ניתן לוותר על הזכות לחיסיון? לכאורה, זהו שיתוף פעולה שעשוי לעבוד לטובת הנער ולרווחתו. אלא שלקראת הגיוס ולאור השיפור הניכר במצבו של הנער, התלבטו ההורים אם לדווח לשלטונות הצבא על הטיפול התרופתי. אם מצבו הנפשי של הנער יתדרדר עקב לחצי השירות הצבאי, הנושא יעמוד למבחן קשה: בהעדר חיסיון ביחסי מאמן-מתאמן, לא רק שהמאמנת לא תוכל לסרב לגלות מידע רפואי שנחשף בפניה, אלא שהנער – בעל החיסיון הרפואי – לא יוכל להשתמש בו כדי להתנגד למסירת העדות, כל זאת משום שהוא העביר מרצונו מידע רפואי למאמנת ופגע, במו ידיו, בזכותו לחיסיון. אילו המאמנת הייתה נמנית עם צוות העובדים של הפסיכיאטר – החיסיון הרפואי היה חל גם עליה. אבל במקרה הזה, כמו ברבים אחרים, המאמנים אינם עובדים בשירות הפסיכולוגים או הרופאים, אינם שייכים לצוות העובדים שלהם ולפיכך, החיסיון הרפואי והפסיכולוגי לא חל עליהם. זהו המצב, נכון להיום. סיכום כדי לאפשר שיתופי פעולה מבורכים בין מאמנים לבין פסיכולוגים ורופאים ולהימנע מכך שתהליך האימון יפגע בזכות החיסיון, חשוב שמאמנים יבררו עם ההורים והנער/ה, לפני תחילת האימון, את מעורבותו של הנער/ה, בהווה או בעבר, בתהליך טיפולי או רפואי ויבהירו, בהסכם בכתב, את ההשלכות שעלולות להיות לחשיפת מידע טיפולי/רפואי במסגרת האימון. אם קיים חשש לפגיעה בזכות החיסיון, על המאמן לשקול מחדש האם נכון וראוי יהיה לקיים את תהליך האימון. אותו האמור נכון גם לגבי מתאמנים מבוגרים. *המקרים הכלולים בכתבה אושרו לפרסום ופרטי הדמויות שונו מטעמי זהירות כדי למנוע אפשרות לזהותן. עו"ד אביבה באומל, CPCC, MCIL אימון אישי, מקצועי ותעסוקתי. ליווי וייעוץ אתי ליחידים ולארגונים |